האם יש דקדוק אוניברסלי?

כשאנחנו לומדים שפה, אז אנחנו לומדים גם את הדקדוק שלה. זה קורה בצורה אוטומטית אצל ילדים כשהם לומדים את שפת האם שלהם. הם לא שמים לב שמוחם לומד חוקים שונים. ובכל זאת הם לומדים את שפת האם שלהם בצורה נכונה כבר מההתחלה. בגלל שיש הרבה שפות, יש גם הרבה דקדוקים. אבל האם יש גם דקדוק אוניברסלי? השאלה הזו מעסיקה את המדע כבר שנים. ומחקרים חדשים הצליחו לספק לה תשובה. חוקרי מוח עשו תגלית מעניינת. הם נתנו לנבדקים ללמוד חוקי דקדוק. הנבדקים היו תלמידי בתי ספר לשפות. הם למדו איטלקית או יפנית. כמחצית מחוקי הדקדוק היו בדויים.

אך הנבדקים לא ידעו את זה. לאחר הלמידה הוצגו לתלמידים כמה משפטים. והם היו צריכים להחליט אם המשפטים נכונים. החוקרים ניתחו את פעולת מוחם בזמן שהם עבדו על המשפטים. זאת אומרת שהחוקרים מדדו את פעולת המוח. וכך הם יכלו לבדוק איך המוח הגיב למשפטים השונים. ונראה כאילו שמוחנו מזהה דקדוק! ישנם מספר אזורים הפעילים במוח בזמן עיבוד השפה. להם שייך אזור ברוקה. הוא נמצא במוח הגדול השמאלי. האזור היה מאוד פעיל כשהתלמידים ניתחו את החוקים האמיתיים. אך הפעילות פחתה כשהם חשבו על החוקים הבדויים. אז יכול להיות שיש לכל צורות הדקדוק את אותו הבסיס. ושיש להם עקרונות משותפים. ויכול להיות שהעקרונות האלה טבועים בתוכנו...