‫שיחון‬

he ‫לעבוד‬   »   ms Working

‫55 [חמישים וחמש]‬

‫לעבוד‬

‫לעבוד‬

55 [lima puluh lima]

Working

בחר כיצד תרצה לראות את התרגום:   
עברית מלאית נגן יותר
‫במה את / ה עובד / ת?‬ Apakah perkerjaan anda? Apakah perkerjaan anda? 1
‫בעלי רופא.‬ Suami saya seorang doktor. Suami saya seorang doktor. 1
‫אני עובדת כאחות בחצי משרה.‬ Saya bekerja sambilan sebagai jururawat. Saya bekerja sambilan sebagai jururawat. 1
‫בקרוב נצא לגמלאות.‬ Kami akan pencen tidak lama lagi. Kami akan pencen tidak lama lagi. 1
‫אבל המיסים גבוהים.‬ Tetapi cukai adalah tinggi. Tetapi cukai adalah tinggi. 1
‫והביטוח הרפואי יקר.‬ Insurans kesihatan juga adalah tinggi. Insurans kesihatan juga adalah tinggi. 1
‫במה תרצה / י לעבוד בעתיד?‬ Apakah yang awak mahu jadi? Apakah yang awak mahu jadi? 1
‫אני רוצה להיות מהנדס / ת.‬ Saya mahu menjadi seorang jurutera. Saya mahu menjadi seorang jurutera. 1
‫אני רוצה ללמוד באוניברסיטה.‬ Saya mahu belajar di universiti. Saya mahu belajar di universiti. 1
‫אני מתמחה.‬ Saya seorang pelatih. Saya seorang pelatih. 1
‫אני לא מרוויח / ה הרבה.‬ Saya tidak mendapat gaji yang banyak. Saya tidak mendapat gaji yang banyak. 1
‫אני עושה התמחות בחול.‬ Saya sedang menjalani latihan di luar negara. Saya sedang menjalani latihan di luar negara. 1
‫זה המנהל שלי.‬ Ini bos saya. Ini bos saya. 1
‫יש לי קולגות נחמדים.‬ Saya mempunyai rakan sekerja yang baik. Saya mempunyai rakan sekerja yang baik. 1
‫אנחנו תמיד אוכלים צהריים במזנון.‬ Kami selalu ke kantin pada waktu makan tengahari. Kami selalu ke kantin pada waktu makan tengahari. 1
‫אני מחפש / ת עבודה.‬ Saya sedang mencari pekerjaan. Saya sedang mencari pekerjaan. 1
‫אני מובטל / ת כבר שנה.‬ Saya sudah setahun menganggur. Saya sudah setahun menganggur. 1
‫יש הרבה מדי מובטלים בארץ.‬ Terlalu banyak penganggur di negara ini. Terlalu banyak penganggur di negara ini. 1

‫זכרון צריך שפה‬

‫רוב האנשים זוכרים את היום הראשון שלהם בבית הספר.‬ ‫אבל הם לא זוכרים את מה שהיה קודם.‬ ‫כמעט ואין לנו זכרונות מהשנים הראשונות בחיינו.‬ ‫אבל למה זה כך?‬ ‫למה אנחנו לא זוכרים את מה שחווינו בתור תינוקות?‬ ‫הסיבה לכך היא בהתפתחות שלנו.‬ ‫שפה וזכרון מתפתחים כמעט בו זמנית.‬ ‫בכדי לזכור משהו צריכים שפה.‬ ‫זאת אומרת שצריך שיהיו לאדם מילים בכדי לתאר את מה שהוא חווה.‬ ‫חוקרים עשו ניסויים שונים עם ילדים.‬ ‫וכך עם גילו משהו מעניין.‬ ‫ברגע שילדים לומדים לדבר - הם שוכחים את כל מה שהיה קודם.‬ ‫אז התחלת השפה היא התחלת הזכרון.‬ ‫ילדים לומדים הרבה דברים בשלושת השנים הראשונות בחיים.‬ ‫יש להם בכל יום חוויות חדשות.‬ ‫ויש להם גם הרבה חוויות חשובות בגיל הזה.‬ ‫למרות זאת, הכל נעלם.‬ ‫פסיכולוגים קוראים לתופעה הזו אמנזיית ילדות.‬ ‫רק הדברים שילדים יכולים לקרוא להם בשם נשארים.‬ ‫הזכרון האוטוביוגרפי שומר על החוויות אישיות.‬ ‫הוא עובד כמו יומן.‬ ‫בו נשמרים כל הדברים החשובים לחיים שלנו.‬ ‫כך מעצב זכרוננו האוטוביוגרפי את הזהות שלנו.‬ ‫אך התפתחותו תלויה בלמידת שפת אם.‬ ‫ואנחנו יכולים להפעיל את הזכרון רק דרך השפה שלנו.‬ ‫כמובן שהדברים שאנחנו לומדים כתינוקות לא באמת נעלמו.‬ ‫הם שמורים איפשהוא במוח שלנו.‬ ‫אבל אין לנו גישה אליהם יותר - באמת חבל, לא?‬