‫שיחון‬

he ‫לעבוד‬   »   no Jobbe

‫55 [חמישים וחמש]‬

‫לעבוד‬

‫לעבוד‬

55 [femtifem]

Jobbe

בחר כיצד תרצה לראות את התרגום:   
עברית נורווגית נגן יותר
‫במה את / ה עובד / ת?‬ Hva jobber dere med? Hva jobber dere med? 1
‫בעלי רופא.‬ Mannen min jobber som lege. Mannen min jobber som lege. 1
‫אני עובדת כאחות בחצי משרה.‬ Jeg jobber deltid som sykepleier. Jeg jobber deltid som sykepleier. 1
‫בקרוב נצא לגמלאות.‬ Snart blir vi pensjonert. Snart blir vi pensjonert. 1
‫אבל המיסים גבוהים.‬ Men skattene er høye. Men skattene er høye. 1
‫והביטוח הרפואי יקר.‬ Og helseforsikringen er dyr. Og helseforsikringen er dyr. 1
‫במה תרצה / י לעבוד בעתיד?‬ Hva har du lyst til å bli? Hva har du lyst til å bli? 1
‫אני רוצה להיות מהנדס / ת.‬ Jeg vil bli ingeniør. Jeg vil bli ingeniør. 1
‫אני רוצה ללמוד באוניברסיטה.‬ Jeg vil studere ved universitetet. Jeg vil studere ved universitetet. 1
‫אני מתמחה.‬ Jeg er praktikant. Jeg er praktikant. 1
‫אני לא מרוויח / ה הרבה.‬ Jeg tjener ikke mye. Jeg tjener ikke mye. 1
‫אני עושה התמחות בחול.‬ Jeg tar praksis i utlandet. Jeg tar praksis i utlandet. 1
‫זה המנהל שלי.‬ Det er sjefen min. Det er sjefen min. 1
‫יש לי קולגות נחמדים.‬ Jeg har hyggelige kollegaer. Jeg har hyggelige kollegaer. 1
‫אנחנו תמיד אוכלים צהריים במזנון.‬ Vi spiser lunsj i kantina. Vi spiser lunsj i kantina. 1
‫אני מחפש / ת עבודה.‬ Jeg søker jobb. Jeg søker jobb. 1
‫אני מובטל / ת כבר שנה.‬ Jeg har vært arbeidsledig i ett år. Jeg har vært arbeidsledig i ett år. 1
‫יש הרבה מדי מובטלים בארץ.‬ Her i landet er det for mange arbeidsledige. Her i landet er det for mange arbeidsledige. 1

‫זכרון צריך שפה‬

‫רוב האנשים זוכרים את היום הראשון שלהם בבית הספר.‬ ‫אבל הם לא זוכרים את מה שהיה קודם.‬ ‫כמעט ואין לנו זכרונות מהשנים הראשונות בחיינו.‬ ‫אבל למה זה כך?‬ ‫למה אנחנו לא זוכרים את מה שחווינו בתור תינוקות?‬ ‫הסיבה לכך היא בהתפתחות שלנו.‬ ‫שפה וזכרון מתפתחים כמעט בו זמנית.‬ ‫בכדי לזכור משהו צריכים שפה.‬ ‫זאת אומרת שצריך שיהיו לאדם מילים בכדי לתאר את מה שהוא חווה.‬ ‫חוקרים עשו ניסויים שונים עם ילדים.‬ ‫וכך עם גילו משהו מעניין.‬ ‫ברגע שילדים לומדים לדבר - הם שוכחים את כל מה שהיה קודם.‬ ‫אז התחלת השפה היא התחלת הזכרון.‬ ‫ילדים לומדים הרבה דברים בשלושת השנים הראשונות בחיים.‬ ‫יש להם בכל יום חוויות חדשות.‬ ‫ויש להם גם הרבה חוויות חשובות בגיל הזה.‬ ‫למרות זאת, הכל נעלם.‬ ‫פסיכולוגים קוראים לתופעה הזו אמנזיית ילדות.‬ ‫רק הדברים שילדים יכולים לקרוא להם בשם נשארים.‬ ‫הזכרון האוטוביוגרפי שומר על החוויות אישיות.‬ ‫הוא עובד כמו יומן.‬ ‫בו נשמרים כל הדברים החשובים לחיים שלנו.‬ ‫כך מעצב זכרוננו האוטוביוגרפי את הזהות שלנו.‬ ‫אך התפתחותו תלויה בלמידת שפת אם.‬ ‫ואנחנו יכולים להפעיל את הזכרון רק דרך השפה שלנו.‬ ‫כמובן שהדברים שאנחנו לומדים כתינוקות לא באמת נעלמו.‬ ‫הם שמורים איפשהוא במוח שלנו.‬ ‫אבל אין לנו גישה אליהם יותר - באמת חבל, לא?‬