‫שיחון‬

he ‫לעבוד‬   »   et Töö

‫55 [חמישים וחמש]‬

‫לעבוד‬

‫לעבוד‬

55 [viiskümmend viis]

Töö

בחר כיצד תרצה לראות את התרגום:   
עברית אסטונית נגן יותר
‫במה את / ה עובד / ת?‬ Mis on teie elukutse? Mis on teie elukutse? 1
‫בעלי רופא.‬ Mu mees on arst. Mu mees on arst. 1
‫אני עובדת כאחות בחצי משרה.‬ Ma töötan poole kohaga meditsiiniõena. Ma töötan poole kohaga meditsiiniõena. 1
‫בקרוב נצא לגמלאות.‬ Varsti saame me pensionit. Varsti saame me pensionit. 1
‫אבל המיסים גבוהים.‬ Kuid maksud on kõrged. Kuid maksud on kõrged. 1
‫והביטוח הרפואי יקר.‬ Ja tervisekindlustus on ka kõrge. Ja tervisekindlustus on ka kõrge. 1
‫במה תרצה / י לעבוד בעתיד?‬ Kelleks sa saada tahad? Kelleks sa saada tahad? 1
‫אני רוצה להיות מהנדס / ת.‬ Ma tahan inseneriks saada. Ma tahan inseneriks saada. 1
‫אני רוצה ללמוד באוניברסיטה.‬ Ma tahan ülikoolis õppida. Ma tahan ülikoolis õppida. 1
‫אני מתמחה.‬ Ma olen praktikant. Ma olen praktikant. 1
‫אני לא מרוויח / ה הרבה.‬ Ma ei teeni palju. Ma ei teeni palju. 1
‫אני עושה התמחות בחול.‬ Ma teen praktikat välismaal. Ma teen praktikat välismaal. 1
‫זה המנהל שלי.‬ See on minu ülemus. See on minu ülemus. 1
‫יש לי קולגות נחמדים.‬ Mul on meeldivad kolleegid. Mul on meeldivad kolleegid. 1
‫אנחנו תמיד אוכלים צהריים במזנון.‬ Lõuna ajal käime me alati sööklas. Lõuna ajal käime me alati sööklas. 1
‫אני מחפש / ת עבודה.‬ Ma otsin töökohta. Ma otsin töökohta. 1
‫אני מובטל / ת כבר שנה.‬ Ma olen juba aasta olnud töötu. Ma olen juba aasta olnud töötu. 1
‫יש הרבה מדי מובטלים בארץ.‬ Selles riigis on liiga palju töötuid. Selles riigis on liiga palju töötuid. 1

‫זכרון צריך שפה‬

‫רוב האנשים זוכרים את היום הראשון שלהם בבית הספר.‬ ‫אבל הם לא זוכרים את מה שהיה קודם.‬ ‫כמעט ואין לנו זכרונות מהשנים הראשונות בחיינו.‬ ‫אבל למה זה כך?‬ ‫למה אנחנו לא זוכרים את מה שחווינו בתור תינוקות?‬ ‫הסיבה לכך היא בהתפתחות שלנו.‬ ‫שפה וזכרון מתפתחים כמעט בו זמנית.‬ ‫בכדי לזכור משהו צריכים שפה.‬ ‫זאת אומרת שצריך שיהיו לאדם מילים בכדי לתאר את מה שהוא חווה.‬ ‫חוקרים עשו ניסויים שונים עם ילדים.‬ ‫וכך עם גילו משהו מעניין.‬ ‫ברגע שילדים לומדים לדבר - הם שוכחים את כל מה שהיה קודם.‬ ‫אז התחלת השפה היא התחלת הזכרון.‬ ‫ילדים לומדים הרבה דברים בשלושת השנים הראשונות בחיים.‬ ‫יש להם בכל יום חוויות חדשות.‬ ‫ויש להם גם הרבה חוויות חשובות בגיל הזה.‬ ‫למרות זאת, הכל נעלם.‬ ‫פסיכולוגים קוראים לתופעה הזו אמנזיית ילדות.‬ ‫רק הדברים שילדים יכולים לקרוא להם בשם נשארים.‬ ‫הזכרון האוטוביוגרפי שומר על החוויות אישיות.‬ ‫הוא עובד כמו יומן.‬ ‫בו נשמרים כל הדברים החשובים לחיים שלנו.‬ ‫כך מעצב זכרוננו האוטוביוגרפי את הזהות שלנו.‬ ‫אך התפתחותו תלויה בלמידת שפת אם.‬ ‫ואנחנו יכולים להפעיל את הזכרון רק דרך השפה שלנו.‬ ‫כמובן שהדברים שאנחנו לומדים כתינוקות לא באמת נעלמו.‬ ‫הם שמורים איפשהוא במוח שלנו.‬ ‫אבל אין לנו גישה אליהם יותר - באמת חבל, לא?‬