‫שיחון‬

he ‫לעבוד‬   »   sv Arbeta

‫55 [חמישים וחמש]‬

‫לעבוד‬

‫לעבוד‬

55 [femtiofem]

Arbeta

אתה יכול ללחוץ על כל שדה ריק כדי לראות את הטקסט או:   
עברית שוודית נגן יותר
‫במה את / ה עובד / ת?‬ Vad har ni för yrke? Vad har ni för yrke? 1
‫בעלי רופא.‬ Min man är läkare till yrket. Min man är läkare till yrket. 1
‫אני עובדת כאחות בחצי משרה.‬ Jag arbetar deltid som sjuksköterska. Jag arbetar deltid som sjuksköterska. 1
‫בקרוב נצא לגמלאות.‬ Snart får vi pension. Snart får vi pension. 1
‫אבל המיסים גבוהים.‬ Men skatterna är höga. Men skatterna är höga. 1
‫והביטוח הרפואי יקר.‬ Och sjukförsäkringen är hög. Och sjukförsäkringen är hög. 1
‫במה תרצה / י לעבוד בעתיד?‬ Vad vill du bli? Vad vill du bli? 1
‫אני רוצה להיות מהנדס / ת.‬ Jag vill bli ingenjör. Jag vill bli ingenjör. 1
‫אני רוצה ללמוד באוניברסיטה.‬ Jag vill studera på universitet. Jag vill studera på universitet. 1
‫אני מתמחה.‬ Jag är praktikant. Jag är praktikant. 1
‫אני לא מרוויח / ה הרבה.‬ Jag tjänar inte mycket. Jag tjänar inte mycket. 1
‫אני עושה התמחות בחול.‬ Jag praktiserar utomlands. Jag praktiserar utomlands. 1
‫זה המנהל שלי.‬ Det där är min chef. Det där är min chef. 1
‫יש לי קולגות נחמדים.‬ Jag har trevliga kollegor. Jag har trevliga kollegor. 1
‫אנחנו תמיד אוכלים צהריים במזנון.‬ Vid lunchtid går vi alltid till personalrestaurangen. Vid lunchtid går vi alltid till personalrestaurangen. 1
‫אני מחפש / ת עבודה.‬ Jag söker en anställning. Jag söker en anställning. 1
‫אני מובטל / ת כבר שנה.‬ Jag har varit arbetslös i ett år. Jag har varit arbetslös i ett år. 1
‫יש הרבה מדי מובטלים בארץ.‬ I det här landet finns det allt för många arbetslösa. I det här landet finns det allt för många arbetslösa. 1

‫זכרון צריך שפה‬

‫רוב האנשים זוכרים את היום הראשון שלהם בבית הספר.‬ ‫אבל הם לא זוכרים את מה שהיה קודם.‬ ‫כמעט ואין לנו זכרונות מהשנים הראשונות בחיינו.‬ ‫אבל למה זה כך?‬ ‫למה אנחנו לא זוכרים את מה שחווינו בתור תינוקות?‬ ‫הסיבה לכך היא בהתפתחות שלנו.‬ ‫שפה וזכרון מתפתחים כמעט בו זמנית.‬ ‫בכדי לזכור משהו צריכים שפה.‬ ‫זאת אומרת שצריך שיהיו לאדם מילים בכדי לתאר את מה שהוא חווה.‬ ‫חוקרים עשו ניסויים שונים עם ילדים.‬ ‫וכך עם גילו משהו מעניין.‬ ‫ברגע שילדים לומדים לדבר - הם שוכחים את כל מה שהיה קודם.‬ ‫אז התחלת השפה היא התחלת הזכרון.‬ ‫ילדים לומדים הרבה דברים בשלושת השנים הראשונות בחיים.‬ ‫יש להם בכל יום חוויות חדשות.‬ ‫ויש להם גם הרבה חוויות חשובות בגיל הזה.‬ ‫למרות זאת, הכל נעלם.‬ ‫פסיכולוגים קוראים לתופעה הזו אמנזיית ילדות.‬ ‫רק הדברים שילדים יכולים לקרוא להם בשם נשארים.‬ ‫הזכרון האוטוביוגרפי שומר על החוויות אישיות.‬ ‫הוא עובד כמו יומן.‬ ‫בו נשמרים כל הדברים החשובים לחיים שלנו.‬ ‫כך מעצב זכרוננו האוטוביוגרפי את הזהות שלנו.‬ ‫אך התפתחותו תלויה בלמידת שפת אם.‬ ‫ואנחנו יכולים להפעיל את הזכרון רק דרך השפה שלנו.‬ ‫כמובן שהדברים שאנחנו לומדים כתינוקות לא באמת נעלמו.‬ ‫הם שמורים איפשהוא במוח שלנו.‬ ‫אבל אין לנו גישה אליהם יותר - באמת חבל, לא?‬