‫שיחון‬

he ‫לעבוד‬   »   vi Làm việc

‫55 [חמישים וחמש]‬

‫לעבוד‬

‫לעבוד‬

55 [Năm mươi lăm]

Làm việc

בחר כיצד תרצה לראות את התרגום:   
עברית וייטנאמית נגן יותר
‫במה את / ה עובד / ת?‬ Bạn làm công việc gì? Bạn làm công việc gì? 1
‫בעלי רופא.‬ Chồng tôi có công việc là bác sĩ. Chồng tôi có công việc là bác sĩ. 1
‫אני עובדת כאחות בחצי משרה.‬ Tôi làm y tá nửa ngày. Tôi làm y tá nửa ngày. 1
‫בקרוב נצא לגמלאות.‬ Chúng tôi sắp được tiền hưu trí. Chúng tôi sắp được tiền hưu trí. 1
‫אבל המיסים גבוהים.‬ Nhưng mà thuế cao. Nhưng mà thuế cao. 1
‫והביטוח הרפואי יקר.‬ Và bảo hiểm sức khoẻ cao. Và bảo hiểm sức khoẻ cao. 1
‫במה תרצה / י לעבוד בעתיד?‬ Bạn muốn trở thành gì? Bạn muốn trở thành gì? 1
‫אני רוצה להיות מהנדס / ת.‬ Tôi muốn thành kỹ sư. Tôi muốn thành kỹ sư. 1
‫אני רוצה ללמוד באוניברסיטה.‬ Tôi muốn học ở trường đại học. Tôi muốn học ở trường đại học. 1
‫אני מתמחה.‬ Tôi là thực tập sinh. Tôi là thực tập sinh. 1
‫אני לא מרוויח / ה הרבה.‬ Tôi không kiếm được nhiều tiền. Tôi không kiếm được nhiều tiền. 1
‫אני עושה התמחות בחול.‬ Tôi làm thực tập ở nước ngoài. Tôi làm thực tập ở nước ngoài. 1
‫זה המנהל שלי.‬ Đây là người lãnh đạo của tôi. Đây là người lãnh đạo của tôi. 1
‫יש לי קולגות נחמדים.‬ Tôi có bạn đồng nghiệp tốt. Tôi có bạn đồng nghiệp tốt. 1
‫אנחנו תמיד אוכלים צהריים במזנון.‬ Chúng tôi buổi trưa nào cũng đi căng tin. Chúng tôi buổi trưa nào cũng đi căng tin. 1
‫אני מחפש / ת עבודה.‬ Tôi tìm một chỗ làm. Tôi tìm một chỗ làm. 1
‫אני מובטל / ת כבר שנה.‬ Tôi thất nghiệp một năm rồi. Tôi thất nghiệp một năm rồi. 1
‫יש הרבה מדי מובטלים בארץ.‬ Ở nước này có nhiều người thất nghiệp quá. Ở nước này có nhiều người thất nghiệp quá. 1

‫זכרון צריך שפה‬

‫רוב האנשים זוכרים את היום הראשון שלהם בבית הספר.‬ ‫אבל הם לא זוכרים את מה שהיה קודם.‬ ‫כמעט ואין לנו זכרונות מהשנים הראשונות בחיינו.‬ ‫אבל למה זה כך?‬ ‫למה אנחנו לא זוכרים את מה שחווינו בתור תינוקות?‬ ‫הסיבה לכך היא בהתפתחות שלנו.‬ ‫שפה וזכרון מתפתחים כמעט בו זמנית.‬ ‫בכדי לזכור משהו צריכים שפה.‬ ‫זאת אומרת שצריך שיהיו לאדם מילים בכדי לתאר את מה שהוא חווה.‬ ‫חוקרים עשו ניסויים שונים עם ילדים.‬ ‫וכך עם גילו משהו מעניין.‬ ‫ברגע שילדים לומדים לדבר - הם שוכחים את כל מה שהיה קודם.‬ ‫אז התחלת השפה היא התחלת הזכרון.‬ ‫ילדים לומדים הרבה דברים בשלושת השנים הראשונות בחיים.‬ ‫יש להם בכל יום חוויות חדשות.‬ ‫ויש להם גם הרבה חוויות חשובות בגיל הזה.‬ ‫למרות זאת, הכל נעלם.‬ ‫פסיכולוגים קוראים לתופעה הזו אמנזיית ילדות.‬ ‫רק הדברים שילדים יכולים לקרוא להם בשם נשארים.‬ ‫הזכרון האוטוביוגרפי שומר על החוויות אישיות.‬ ‫הוא עובד כמו יומן.‬ ‫בו נשמרים כל הדברים החשובים לחיים שלנו.‬ ‫כך מעצב זכרוננו האוטוביוגרפי את הזהות שלנו.‬ ‫אך התפתחותו תלויה בלמידת שפת אם.‬ ‫ואנחנו יכולים להפעיל את הזכרון רק דרך השפה שלנו.‬ ‫כמובן שהדברים שאנחנו לומדים כתינוקות לא באמת נעלמו.‬ ‫הם שמורים איפשהוא במוח שלנו.‬ ‫אבל אין לנו גישה אליהם יותר - באמת חבל, לא?‬